אולפנת אבן שמואל

12-00 הצגה פצצה

13-30-ש.לשון+תפילה מנחה+הלל עם שירם בניגונים באחריות בנות כיתה י"א.

סעודה חיגית בחד"א.

15-00 יוצאים אוטובוסים לריקודגלים.

שלום לכולם

יש כמה הודעות :

יש 3 קולרים חדשים באולפנא:

1-ליד דירת מדריכות.

2-ליד דירות שמינית

3)ליד חדר אוכל

שלום לכולם

אנחנו ממש רוצות להתחיל לטפל באתר הזה ולהחיות אותו

לכן אנחנו ממש מבקשות שאם יש לכן כל דבר (דש"ים, הודעות, רעיונות או כל דבר אחר)

להציע ולספר לנו - אנחנו ממש נשמח!

ערטל,רעות בר-און ומיכל נתיב
סירטון

שלום על כולכם,חבורת האולפנא ובני המשפחה.
תוך ימי ההכנה,העבודה,המחשבות וההכנות לליל הסדר,
אני מעביר איזו נקודה למחשבה הקשורה לערב הסדר.
מקוה ששלומכם טוב,שאתן מסייעות בבית באהבה ורצון טוב.
כל טוב לכולם,שמחה רבה וחג שמח.
שלמה

שיר געגוע בסיומו של ליל הסדר.
בסיומו של ליל הסדר נוהגים רבים לקרא או בעצם לשיר את מגילת שיר השירים.
אחרי ימים של נקיון,התחדשות ופריחה,אנו מגיעים לליל הסדר. ערב שכל כולו זכרון המחייה את ימינו אלה.
על פי רוב הקשר שלנו עם בורא עולם הינו קשר של מצוות,ציוויים,מחויבויות ואחריות.
והנה מגיע ערב מיוחד זה,ערב שהמנגינה המתנגנת בו שונה לחלוטין.
הקשר המתפתח בינינו ובין הקב"ה הוא קשר של אהבה,של כיסופים,של התקרבות והתחבטות.
אם בשגרת חיינו אנו בונים עולם אמוני המושתת הרבה על ההתבוננות והשכל,
הרי שבערב זה עולמנו הרוחני מפליג לאמונה שמעבר לשכל.
אנו מאפשרים לעצמנו להתרווח,להסב,לתת למציאות לחול עלינו מתוך נעימות ורוחב לב.
זוהי אמונה הבאה ממקום אחר,ממקום של ענוה,של חיבור,של קבלה.
לא בכדי קבע רבי עקיבא ששיר השירים הוא "קדש קדשים".
שיר העוסק באהבה הפשוטה שבין שניים ואנו לוקחים אותו עם כל תמימותו ופשטותו
למחוזות כה רחוקים ומלאי תקוה וקשר.
החירות,בה אנו עסוקים ביותר בערב זה,הינה גם חירות המבקשת להשתחרר מכבלי השכל,
לחדש את הקשר עם בורא עולם ממקום אחר.
לצפות לו,להתגעגע אליו,לרצות את קרבתו,להתיחד איתו.
לשבת בסיומו של ערב,בשעת ליל מאוחרת ופשוט לשיר שיר שכל כולו קדש קדשים ומלא כיסופים וגעגועים לבורא עולם.

ניחום אבלים מיוחד במינו.
לפני שנתיים לקראת יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל,יצאו כמה בנות כתה יוד (שמינית של השנה)
למשפחת קודינצקי מקרית גת,שבנם נדב נפל כששירת ביחידת "עוקץ"-יחידה העובדת עם כלבים.
היה ערב מרגש ומענין.
למחרת ניפגשנו עם ההורים בבית העלמין בקרית גת ע"י קבר בנם-נדב.
כבר אז ידענו שהאמא-הדסה,חולה במחלת הסרטן.
שבוע שבעבר,ביום שני-נפטרה הדסה.
מצאנו לנכון להגיע אל המשפחה לניחום אבלים,מתוך הקשר היפה שנוצר לפני שנתיים.
ואכן היינו בבית המשפחה.
חנוך, האבא מיד זיהה אותנו,כאנשי האולפנא באבן שמואל וניזכר בערגה בערב הזכרון שהיה
וסיפר לנוכחים על אותו ערב וכו'.
נראה שאולי תרמנו משהו לעוד חיבור יפה בין יהודים שלצערנו- השכול והמוות חיברו ביניהם.
אולי ראוי לכולנו לזכות-להכיר ולהפגש עם יהודים שאינם בדיוק כמונו, שלא מתוך מקרים טראגיים,כמה טוב יכל לצמוח מתוך כך.
בשורות טובות על כולם וחג שמח.

היום אחר הצהריים יתקיים בהר הרצל שבירושלים אירוע הזיכרון ל'שני אליהו', לוחמי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית צורי, שהועלו לגרדום בידי המנדט הבריטי לאחר ההתנקשות בלורד מוין בקהיר, התנקשות שבוצעה בהוראתו של יצחק שמיר בשל היות הלורד מוין האדם העומד מאחורי מדיניות סגירת שערי הארץ ומניעת הצלתם של יהודי אירופה מהצורר הנאצי.
ב'שני אליהו' נכרך גם הסיפור הפלאי של הבאת גופותיהם ארצה שלושים שנה לאחר שהועלו לגרדום. בטקס קבלת הארונות נכחו אישים רבים ובהם שמיר עצמו שהתבקש לזהות את הגופות, ולאחר פתיחת הארונות העיד כי הן נותרו שלמות עד כדי שמירת סלסול השערות שבשפם, למרות השנים הרבות שעברו מאז מותם.
נזכיר כאן את דבריה של גאולה כהן שנכחה גם היא במעמד המרגש וסיפרה לערוץ 7: "הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב הצבאי הראשי באותם ימים, הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".
חכים ובית צורי הי"ד הועלו לגרדום בשנת 45 לאחר הפעולה שהתרחשה ביום 6 בנובמבר 44. השניים ירו בלורד מוין כששהה ברכבו והרגוהו. הם ניסו להימלט מזירת האירוע באופניים אך נלכדו כעבור מרדף קצר. הם הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי,
הופעתם במשפט נותרה חקוקה זמן רב בזיכרון היהודי. השניים סירבו לדבר ערבית, כמצוות בית המשפט, ומשהושת עליהם גזר דין מוות סירבו לבקש חנינה. בית צורי הכריז אז "לחיות חיים קצרים ולעשות מעשה למען המולדת, זהו ניצחון".
השניים נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
על הלורד מוין נזכיר כי הוא הונח על כוונת ארגון הלח"י לאחר שהוגדר בכרוז של הארגון כאויב מושבע לשאיפת החופש של העם העברי בארצו. מוין הגדיר את העם היהודי כ"ערב רב של גזעים לעומת שבטי ערב שהם גזע שמי טהור". דברים אלה הביאו אותו למסקנה כי אין לו לעם היהודי כל זכות על ארץ ישראל. מוין סירב בין השאר גם להצעה להציל מיליון מיהודי הונגריה בתואנה "מה אעשה באותם יהודים?", טענה אותה שמע יואל ברנד, מפעילי ועד העזרה והצלה של יהודי הונגריה.
כאמור, היום אחר הצהריים (16:00) יתקיים בהר הרצל טקס האזכרה לעילוי נשמתם.

''בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל''
בוגרות ובנות האולפנא יקרות עד מאוד-
ביום שני(אור לג' ניסן)יתקיים באולפנא ליל משמר מיוחד.
להלן התוכנית-
שיחה עם הרב שלמה.
-שיחה עם בן שטראוסמן.
-הרב גבריאל
-שיחת סיכום.
ניפגש ב21:00 עד 01:00
בציפייה ליציאה מחירות לגלות.

יישר כח מטורף לשמינית ולאולפנא על השיתוף בשבוע הפורים
שהשריש מקדושתו להמשך השנה..
בקרוב תמונות..

לאפי,אביה ושרה,
רק להזכיר את אהבתנו הגדולה!
חמישיתשע'ב.

מזל טוב לסתיו טנג'י- קרקובר להולדת הבן! :)
ולהילה קרקובר להולדת האחיין! :)

שמיניתשע"ב
גאות להציג-
"צלילי המוזיקה"
שמחות ומאושרות עם הרבנית
אביה אמסלם.

מחר (יום רביעי) חוזרים ללימודים!!

מגיעים לאולפנה ב9:30, חזרה בע"ה לשגרה מלאה.

שבת הורים לכיתה ט' נדחתה.

בשורות טובות!!!

לבנות כתה ז' היקרות שלום!
ביום ד' אמור בעז"ה להתקיים מבחן במדעים. למרות שאתן בטח מקוות שהוא לא יהיה...
נקווה שהשגרה תחזור-אז אני מזכירה לכן לנצל את הזמן ללמוד עם כל השאלות שיש לכן.
יכול להיות שבערב אשלח לכן שאלות נוספות....
אפשר לפנות אלי במייל או בטלפון- ahneriya@gmail.com
                                           0528528307
בהצלחה אהובה

דף 1
דף 2

בנות השביעית המתוקות!
אנחנו מקוות ששלומכן טוב, שאתן מצליחות להישאר רגועות עם המתקפה הנוכחית.
אתן בטח מקוות שהוא לא יתקיים, אבל ביום חמישי הבעל"ט
במידה וחוזרים בע"ה, יתקיים מבחן בנביא
הפרקים למבחן יהיו מתהלים-ח, יט, כג, מב-מג (מה שהספקנו)
והכי חשוב- תהילים נגד טילים! תלמדו ובזכותכן הטילים יפסיקו מהר :)
בהצלחה, אנחנו שולחות חיבוק
מיכל והדר

בנות ט'-מצורף דף עבודה בהלכות פסח.
מכתב לבנות ט-
מקווה ששלומכם טוב ושנחזור במהרה לשגרה ברוכה תודה יעל כהן

שלום לשמיניסטיות המעולות יואו יואו יואו יואו!!!
ביקשתן חופש אחרי פורים? קיבלתן בגדול!!!! אז כדי שלא תעבדו יותר מדי קשה לפסח
תגידו לאמא שיש לכן עבודה לעשות בלימודים!!!
מצורפת עבודה על פרק יא בחוברת. שימו לב הפרק הזה לא יילמד בכיתה!!! עכשו אתן
אומרות "אבל אין לנו את החוברת!!!" אל דאגה מצורף קובץ עם כל החוברת. גלגלו
למטה ותגיעו לפרק יא'. זהו נגמרו התרוצים קדימה לעבודה.
נא להגיש את העבודה מיד כשחוזרים מהחופשה הכפויה. בנות שיוצאות לטיול הנודד
יצטרכו להשלים את העבודה בסוף השבוע.
אוהבות אתכן וכבר ממש ממש מתגעגעות
מיכל ועדנה
להורדת החוברת
להורדת העבודה

מכתב מחמם מנאוה,
לקריאה לחצי..

משימה לכל בנות ט בנביא:
א. לסיים את החלק הראשון בעבודה (ניתן לתקשר עם בנות הקבוצה בטלפון ובמייל. ראש הקבוצה אחראית. לא לעבוד לבד!) ולשלוח אותו למורה במייל.
ב. להתחיל את חלק ב. אפשר להתייעץ איתנו במייל.
ג. אפשר להתחיל ללמוד למבחן בקיאות בשמואל א שיתקיים אחרי פסח.

בנות י"א-י"ב-אנגלית ההקבצה של ענת:
Dear girls, I hope you all feel well. The 12th grade students - please practice for both the written and the Oral Bagrut.On The day we return to the Ulpena, the English teachers will test you for the Oral Bagrut. The 11th grade students- please practice for the Bagrut Exam by doing the unseens in your books.The girls in my group- please finish your projects and the Log and I will give you the test the day we get back. Take care,All the best, Anat Berenstain

תלמידותי היקרות מכל הכיתות (ז-י) צירפתי לכן סיכומים ותירגולים בעניין העבר הפשוט. לבנות הצעירות יהיה הדבר קצת חדש ואילו לבוגרות יותר בבחינת תירגול חשוב וחיזוק היסודות
השתדלתי להעביר את הנושא בצורה ברורה ומקווה שגם נוחה . לכל נושא ישנם קישורים מתאימים ובסוף הסיכום קישור מצויין לתירגולים מקיפים. ניתן לפנות אלי במייל או בפלאפון.
nzargary@gmail.com
אני מבינה כי לעיתים יהיה קשה להתרכז בגלל המציאות
הלא רגועה בה אתן נמצאות ומאחלת לכן שהכל יסתיים בכי טוב ומהר. כולנו מתפללים לשלומכן .
אשמח להיות בקשר עם המעונינות ולדעת מה עובר עליכן בזמנים האלו. שפע טוב מעל המשוער- ממני החושבת עליכן- נעמי

להורדת הקובץ לחצי כאן

היי בנות- בנות י"א וי"ב בבקשה לעבוד בחוברות של C_D_E וכמובן לכתוב חיבורים אפילו קצרים או בי"א לכתוב ביומן באנגלית על אירועי היום וכו'.אבדוק אותם כשנחזור בע"ה לאולפנא.
בנות ט-י-במי שברצונה להשקיע קצת באנגלית בזמן שיושבת בבית הנה אתר שיעזור:http://a4esl.org
בצד שמאל של האתר יש בחנים בכל הרמות בדקדוק GRAMMAR . באוצר מילים VOCABULARY EASY- קל   MEDIUM – בינוני DIFFICULT – קשה לבנות שמתקשות יש גם EASY WITH PICTURES - - קל עם תמונות ואפשר לשתף אחים קטנים במשחק. http://iteslj.org/v/heb - ללמוד אוצר מילים עם תרגום לעברית מתאים לכולן. נכנסים לבוחן בעברית או באנגלית או שניהם. http://www.manythings.org/voa/rss - לבנות שרוצות לתרגל הקשבה LISTENING – במיוחד בנות י"ב שניגשות עכשיו ל E. אפשר לקרא בזמן שמקשיבים. כדאי לפתוח את ה מילון MORFIX   בזמן העבודה ככלי עזר. מקווה לראות אתכם בקרובאם יש שאלות – surmoish@zahav.net.il שורי.

בנות מגמת מדעי המחשב(כיתה י"ב)
מצורפים 7 קבצים להורדה(שם הקבצים:"מחשבים י"ב).
להורדת הקבצים

כיתה י-קובץ "הוראות להמשך הפרוייקט"

לבנות כתה ז' היקרות שלום!
ביום ד' אמור בעז"ה להתקיים מבחן במדעים.
למרות שאתן בטח מקוות שהוא לא יהיה...
נקווה שהשגרה תחזור-אז אני מזכירה לכן לנצל את הזמן ללמוד עם כל השאלות שיש לכן.
יכול להיות שבערב אשלח לכן שאלות נוספות....
אפשר לפנות אלי במייל או בטלפון- ahneriya@gmail.com
                                           0528528307
בהצלחה
אהובה

דף משימה בעבורכן.

טיול נודד בע"ה מתקיים כמתוכנן. הטיול יצא מהאולפנא ביום שלישי בשעה 7:00

הבנות שגרות רחוק מתבקשות לישון אצל חברות שגרות קרוב יותר כדי להגיע בזמן

במידה ונחזור מחר בערב לאולפנא הטיול יצא ב4:00 כמתוכנן

לבנות כיתה י שירת - החומר למבחן בהלכה על פי החוברת -

הלכות תולעים -28-36 כשרות הבשר 37-41 תרומות ומעשרות 97-115

יא תנך 3 יחידות - נא ללמוד בספר מלכים פרקים יג-כב

מחר יום ב' גם לא יתקיימו לימודים באולפנא.

פרטים לגבי מבחנים קרובים ועדכונים נוספים יפורסמו במהלך הלילה

בשורות טובות

מסע החיים לפולין-

לכל התמונות לחצי כאן

המשלחת שלנו עומדת לחזור ארצה בע"ה.
נכון לעכשיו הנחיתה אמורה להיות ביום שני בשעה 5:40. בבקר והגעה לאולפנא באזור השעה 8:15.
על כל משפחה לעקוב באתר הנחיתות של בן גוריון לגבי עידכון סופי של הנחיתה (כתובת האתר-www.iaa.gov.il או בטלפון-03-9755555)
פרטי הנחיתה:חברת ent טיסה מספר-337
המשלחת מגיעה בהסעה לאולפנא ואנו מבקשים מההורים להגיע לאולפנא.
באולפנא נקיים מפגש,מעט דברים והבנות תיסענה הביתה.
כל טוב ולהתראות.

הורים יקרים ואהובים שלנו! היום ( מוצש"ק ) עלינו על רכבת בכיכר השילוחים בלודג' ,אבל בעצם עלינו על רכבת לא"י הקדושה ,ארץ שהעם שלנו עבר ועובר כ"כ הרבה בשבילה ...אמנם עלינו על קרון אחד ,חוליה אחת מתוך רכבת של ייסורים ,של כאב ,של חורבן,וכל זה בדרך לגאולה שלמה ,

לבניין בית המקדש במהרה בימנו בעז"ה ... זהו,מתרגשות מתגעגעות מרחוק אבל כ"כ כ"כ קרובות!!!

רותם וצופיה

ביער לופוחובה, בן נתן לנו להסתובב קצת ליד הבורות הריגה, ישבתי ליד עץ.ובכיתי מלא . הם היו ככ הרבה שמתו. וזאת פשוט היתה השמדה שיטתית. והנאצים ימ"ש היו כאלה רוצחים, מי נתן להם את הרשות להשמיד עם, מאיפה החוצפה והעזות להחליט החלטות על חיים של אחרים? ולרצוח עם! מי אתם? מה אתם? והיה בי כעס שהתערבב בדמעות..

מה שבעיקר בלט לי היום במקומות של ההשמדה הוא שליהודים לא היתה בחירה , לא היה להם! הם היו צריכים לעשות את מה שאומרים להם. אם לא הם ימותו. ולנו,לדור שלנו, ישלנו בחירה! אנחנו יכולים לבחור את דרך חיינו ומה אנחנו רוצים לעשות..הם רצו לשמור על צניעותם כמו אבא של רבקה מטיקוצ'ין שהכריחו אותו להתפשט אבל הוא נשאר רק בבגדים התחתונים ולא רצה להתפשט עד שהיכו אותו וירו בו לתוך הבור..אבל לנו יש בחירה, אנחנו יכולים ללכת בצניעות ואנחנו לא עושים את זה. למה? מחוסר נוחות? כי לא באלי? כי חם לי?(חח לא עכשיו אצלנו..) כי זה מכוער? מה הנרצחים ואבא של רבקה היו אומרים לנו את זה אם הם היו יודעים את זה? אם אנחנו יכולים אבל בוחרים שלא? איזה בושה..

ישבנו היום בקרון הרכבת ברדגסט.

קרון רכבת, בדיוק כמו הקרון בו נסעת בדרכך האחרונה.

אני, שנושאת את שמך,נכנסת לקרון הרכבת- ויוצאת! תראי אותי,תראי אותנו-עם ישראל- חי! בא אליך. בשבילך. תראי מה שאנחנו. עם! היית מאמינה? מתוכך יצאנו.

מחר אגיע אליך,לאושוויץ.נפגש לראשונה. אני יודעת שעד עכשיו אף פעם לא חשבתי עלייך.אבל תדעי, תדעי שמעכשיו והלאה את איתי בכל מקום בו אני נמצאת. חיה בי. אולי אפשר למצוא בזה איזו נחמה..

סבא שלי ז"ל כתב לנו שעלינו לזכור את תאריך השחרור שלו-"תדעו את כל התלאות שסבא שלכם עבר בשביל שלכם תהיה מדינה. תחיו בה בחופשיות".

וסבתא ז"ל אמרה לי פעם שהיה שווה לעבור את כל הסבל שעברה בשביל לשבת כאן עם נכדיה בסלון,בארץ ישראל..

סביי וסבתותיי ז"ל היקרים. אתם חסרים לי מאוד.רק רוצה שתדעו, אני פה בעקבותיכם,עוד מעט חוזרת הביתה לארץ ישראל. מנסה להמשיך בדרככם ולהיות יהודיה טובה בארץ.לחיות בה בחופשיות. תודה .

(בישיבת חכמי לובלין,טיקוצין,יער לופוחבה)

בנות כותבות..
אולפנא והורים יקרים שלנו... כאן המשלחת לפולין שמאוד רוצה לשתף אתכם בקצת מכל מה שעברנו עד עכשיו האמת שזה קצת קשה להתייחס לימים שעברו, כי ממש עכשיו יצאנו ממחנה ההשמדה מיידאנק, וממש בוער לנו לכתוב עליו אז סליחה מראש, מיידאנק נשאר בדיוק כמו שהיה אז, כשנכנסים למאיידנק ונחשפים לעונק לעוצמת הרוע של המחנה הזה 'שרואים מלמעלה את כל הצריפים תחושה שאין מילה שתתאר אותה עוברת בך. וכך מתקדמים או בעצם יורדים ויורדים אל מקום שהוא פשוט נורא ואיום. בקצה המחנה עצרנו ליד ביתו של מפקד מיידאנק בית שבו הוא ומשפחתו גרים ממש ליד גדר המחנה בלתי ניתנת להסברה העובדה שהם ניהלו חיים ליד מחנה שבו נרצחו מיליונים ההרגשה של חוסר האנושיות משתלטת .ממשיכים בעקבות סיפור חייה של הלינה בירנבאום שהגיעה למחנה בילדותה עם אמה גיסתה ובת דודתה נכנסים בעקבות הלינה לתוך המקלחות שבהם אחרי הסלקציה נשלחו הכשירים לעבודה לחיטוי. ומשם לתאי הגזים בעקבות אמא של הלינה שבסלקציה הזאת הופרדה מהלינה לתמיד .הישיבה בתאי הגזים ההסתכלות לכאב הכי עמוק בעיניים מייצרת קנה מידה לחיים שלנו הכל נראה כל כך קטן מול הכאב העצום שטמון שם, דווקא שם הצבעים האלה של פולין של המחנה שחור, אפור מתחדדים והופכים לכחול ולבן.לשבת שם עם דגל ישראל לצאת משם ,זוהי הרגשה מרוממת ממש. משם לבלוקים ולמשרפות- מעבר לעצב ,לבכי ,לקושי, לרוע העצום שאול תחתיות, אפר אחינו השפוך שם. מתחזקת תחושת הנקמה 70 בנות עומדות במחנה המוות מאיידנק זקופות ,גאות, עטופות דגל ישראל מי היה מאמין?! כל היומיים וחצי האחרונים בפולין כואבים נורא לראות יהדות עצומה המון תורה וקדושה שפשוט הושמדה ,אך עם כל זה התחושה של " כי אתה עימדי". תמיד.יש אוירה טובה רוקדים הרבה שרים הרבה אולי אפילו ממלאים לזמן קצר את החלל שנוצר. מקוות שהצלחנו להעביר אפילו קצת ממה שאנחנו מרגישות,תודה רבה לכל ההורים ששולחים לנו פקסים זה מחזק מאוד מאוד, שולחות לכולם חיבוקים חמים מתגעגות מאוד. המשלחת.
עפרי
אנחנו באמצעו של היום השלישי בפולין,ביום השלישי למסע החיים..היינו היום במיידנק,יש שאומרים על מקרים מסויימים שעד שלא רואים,נמצאים שם אי אפשר להבין ולהרגיש באמת את מה שהיה שם ואני חושבת שזה אחד מהמקרים האלה..השהייה שם הותירה אותנו חסרות מילים,מלאות דמעות,מלאות תיסכול על הנאצים יימח שמם וזכרם!על הדברים הנוראים שהם עשו השאלה:כיצד הם היו מסוגלים לעשות כך? הרי הם גם בני אדם,גם להם יש משפחה,הם גם מרגישים,רואים אז איך ייתכן שזה מה שהם עשו?הותירה אותנו ללא תשובות..התמלאנו כעס רב עליהם,צער וכאב נוראי על העם שלנו,על כל הסבל וההשפלה שלהם וכתוצאה מכך,נוצר רצון לנקום!כתוב בתורה:"לא תיקום ולא תיטור"אנחנו לא נוקמים בהם פיזית,פוגעים בעם שלהם כמו שהם עשו לנו בצורה ממשית אלא העובדה שאנחנו חיים וממשיכים לחיות היום,שיש לנו מדינה משלנו,שאנחנו מאוחדים,ושאנחנו מראים להם שהם לא ניצחו,העובדה שהפכנו שחור ואפור לכחול ולבן!!היא הנקמה שלנו!ומתוכה רק נמשיך לצמוח בע"ה ולגרום להם להבין כי עמ"י הוא עם מיוחד,שהקב"ה איתנו ושומר עלינו תמיד גם כשאנחנו הולכים בגיא צלמוות"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".. ושאנחנו בלתי מנוצחים!!צריך לזכור את כל מה שהם עוללו לנו,יש דברים שאם לא היינו מגיעות לפה לא היינו מתארות לעצמינו שהם נעשו,שקיים סוג של רוע כזה בעולם!זה פשוט לא נתפס כל הזוועות האלה..ועם כל הכעס שיש לנו אנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים לקחת,ללמוד ממה שהיה ודבר שלמדנו היום הוא האומץ,האומץ המטורף והחזק שהיה להם שאנחנו צריכים לנסות לנתב אותו למקומות חיוביים,טובים..אנחנו מקוות שהמסע ימשיך להיות כ"כ משמעותי בשבילנו ושיחזק לנו את הזהות הלאומית,את אהבת הארץ ואת האהבה לעם..מתגעגעות ואוהבות המון:בנות המשלחת:)
נעמי
אולפנא יקרה הרגע היינו אצל רבי אלימלך.איזה שמחה!רקדנו ושרנו בגלל אבות תושיע בנים!עכשיו אנחנו עושים מסיבת ראש חודש בן מנגן לנו באורגן ופתאום יש משמעות עצומה לראש חודש אדר אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם אנחנו שולטים!הנאצים ימח שמם נעלמו,נכחדו ואנחנו חוגגים שמחים את שמחת ראש חודש אדר באדמת פולין הארורה איזה ניסים!ניפגש בעה בארץ הקודש(:
ורדית
ערב ראש חודש אדר. בפולין.שמח? עצוב?שמח."ויקומו היהודים המה בשונאיהם" אז,זה היה פיזית,היום זו נקמה רוחנית.אנחנו כאן שרות בפולין וממשיכות.דיימנתי בקבר של ר' אלימלך שמאחורי כל אחת יש 3 יהודים שהיא ממשיכה את דרכם.70*3=210.210 יהודים שימשיכו להתקיים.גם אתם,גם אתם,קחו לכם להמשיך את דרכם של 3יהודים.רק של 3יהודים. שלכם,מפולין הקרה(תרתי משמע)..המשלחת:)
יעל
היום כשעמדנו במקלחות במיידנק ובכינו ביחד עם הלינה על שאיבדה בדיוק שם את אמא שלה, חשבתי על אמא שלי על כמה שהיא חלק ממני מהחיים שלי ומה הייתי עושה אם דווקא בזמן הכי קשה הייתי מגלה שהיא איננה?! התחלתי לבכות... מתי פעם אחרונה אמרתי לאמא שלי כמה היא חשובה לי וכמה היא חלק ממני..
אז להגיד לאימהות של כולנו כמה אנחנו מתגעגעות חושבות ואוהבות אותם!!!
הלל

יום ראשון למסע:
שלום,
נחתנו בשלום ובשמחה,מזג האויר פה קר אבל לא בהגזמה..
הכל מושלג.הרבה חוויות חדשות להרבה בנות.טיסה שלג שלג שיורד מהשמיים.
החבורה מקסימה ועבר עליהן יום מצוין.
כדרכו של יום ראשון למסע נכנסים לאט לעניינים.
אנחנו אחרי סיכום יום ראשון מוצלח ונעים.שמענו הרבה דברים מעניינים מהבנות..
בצפיה לקראת מחר.
דש חמה לכולם.
(מחר אבקש גם מהבנות לכתוב)
בן.

לגלריית תמונות בגודל המלא לחצי כאן

נחיתה בורשא ויגודה

לכל הורי המשלחת לפולין שלום! המשלחת נחתה בשלום בורשה והכל מתנהל כשורה ב"ה

כמעט 200 תמונות מהטיול השנתי..
לצפייה לחצי כאן..

תודה רבה לבן על התמונות.

ניפגש בשמחות...

מזל טוב!

מזל טוב למור פרץ (אחות של אודיה) לאירוסיה עם ציון.

ללירון אפל על אירוסיה עם נתנאל
שתזכו להקים בתים נאמנים
ושמחים בישראל!

"רפאנו ה' ונרפא"

אנא התפללו לרפואת:
חיה חנה בת שולה מרזוקה,
שילת זוהר בת גלוריה
שושנה בת ציפורה יונה,
ישראל רפאל פרא'גי בן מרים,
יוסף בן שמחה,
מאור רפאל בן גלית,
שירה בת טובה.

שישיתש"ע(לשעבר) מהממות שלי!!!!
איזה כיף לראות את התמונות המקסימות שלכם מהטיול השנתי...
ופשוט להתגעגע מלא!
אוהבת כ"כ.כ"כ
צופיה פואה/שרקי

בשעה טובה ומוצלחת מנהלת הפנימייה שלנו ילדה בת! אבל לא סתם בת, בת שכל שאיפתה הוא ללמוד באולפנא, על כן נולדה היישר לאולפנתינו (כן, כן, היא נולדה בביתה של מור)!!
נאחל ליולדת ולביתה החלמה מהירה, ונעניק לה מלגת לימודים במתנה...
אוהבות ושמחות כ"כ בנות אולפנת אבן שמואל

מזל טוב לנעמה דור להולדת הבת!

אוהבות חמישיתשעב

מחזור כ"ט-שמיניתשע"א לנצח..
הנה זה קורה!!
המפגש הראשון שלנו..
בע"ה ביום שלישי,י"ז כסלו.
בבית הכנסת מימון ברחוב בן יון בקרית משה בשעה 16:30!!
אנא הפיצו!
שכולן יגיעו..
בשורות טובות ורק בשמחות:)

"המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה
ומשעבוד לגאולה"
כיום ביומו מתאספות כולנו כדרך קבע ב13.30 'לשמירת הלשון',
יום שני הוא יום מיוחד,הרב שלמה מזכיר:"תפילה לשלום השבויים והנעדרים"
ופתאום הידיעה שתוך ימים ספורים,ממש בקרוב נזכה לראות את גלעד בחיקנו,במקום הטבעי שחסר לו במשך כחמש שנים..
רגשות מעורבים.שמחה עצומה,אושר,נחת,תפילות רבות שנענו,פחד מה יקרה בעקבות..
מבולבלת?שמחה?בעד?נגד?
זה המקום לשתף..

ברוך דיין אמת.
אמה של ליאל אבגי נפטרה לאחר מחלה קשה.
ליאל יושבת שבעה בקרית גם רח' עדולם 48 עד מוצ"ש.
בשורות טובות.

ברוך דיין אמת.
אמה של רעיה עוזרי נפטרה אחרי מחלה קשה.
פרטים על הלויה והשבעה נפרסם בהמשך באתר.
בשורות טובות על כולנו.

ברוך דיין האמת

אמא של שירה יורקביץ נפטרה

הלוויה היום - יום שישי 13:00 בבאר יעקב

ה' עמכם !/פרשת לך-לך
השבוע זהו יום פטירתו של האדמו"ר מפיסצנה בעל האש קודש שנהרג על קידוש ה' במהלך השואה באירופה האדמו"ר גם בתוך השואה בתוך התופת אומר אין ספור דברי חיזוק ותורה לתלמידיו אותם דברי תורה נמצאים רק מספר שנים לאחר השואה ובאים לידי ביטוי בספר "אש קודש" ובעוד מקומות מה נותן כוח לאש הזאת אותה אש של קודש להמשיך לדלוק גם אל מול אש המשרפות ?

תשובה לזה אנו מוצאים בפרשת השבוע שלנו במפגש הראשון של רבש"ע עם אברהם מפגש שיש מילה אחת מרכזית שבאה שם לידי ביטוי וזה " לך " היהודי נמצא במגמה תמידית של הליכה של התקדמות אל מול הקושי אל מול האתגר מכוח הקודש שפוגש את החיים אנו ממשיכים ללכת אנו ממשיכים להתקדם.

באמת יש קשיים ובלבולים באמת לעיתים אנו מרגישים שהקרקע לא יציבה אבל מה שיתן את הכוח ומה שיתן את העוצמה להמשיך זה שמתוך אותו מפגש של הקודש עם החיים ניכנס למגמה התמידית של ההליכה וההתקדמות זהו כוחו של אברהם גם אל מול מציאות לא ברורה, אותו אברהם של יודע עדיין בדיוק לאן הולכים, אותו אברהם שמקבל את הצווי אלקי הקשה של עקידת הבן כוחו ועוצמתו טמון ברצון התמידי להמשיך ללכת להתקדם להוסיף ולגדול מכוח אותו צווי של "לך- לך ", כדבריו של הרב צבי יהודה בשיחותיו לפרשת השבוע :

"באופן קטנוני ונורמלי כשאדם מקבל משמעת ופקודה ,חייבת להיות פקודה ברורה לך מפה למקום פלוני .אבל כאן אנו פוגשים נשמה בעלת שייכות ודבקות מיוחדת לרבש"ע, כך שמתוך הפעולות ,הפסיעות והצעדים שלה היא מגיעה אל הארץ אשר אראך.מתוך פסיעותיך תתגלה כבר ההנחיה האלוקית .מתוך שתלך יתגלה האראך."
שיחות הרצי"ה

אין ספק רק מכח זה אנו פועלים אל מול הקשיים אל מול האתגרים אנו ממשיכים בהליכה ובהתקדמות.

דוקא .אנו פועלים ע"מ שהקודש יצליח לפגוש את חיינו מפגש אמיתי ובריא נתפלל שמכוח אותו מפגש של הקודש בחיים נזכה לשמוע את אותו קול אלקי המלווה אותנו לאורך כל הדורות מאברהם אבינו ועד היום קול הזועק "לך – לך " אל תעצור אל תחלש אל מול כל המכשולים.בתפילה להמשך חודש מוצלח ומשמעותי .

בב"ח לתו"ע

אמיר סנדלר,רמ"ח הדרכה

לא אוסיף לקלל עוד...כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
מדוע? מה השתנה אצל הקב"ה שמעתה לא יוסיף להביא מבול?
התשובה הנאמרת בפסוק אחרי המבול- "כי יצר לב האדם רע..." לא עוזרת להבין במאומה.
שהרי גם לפני המבול נאמר במפורש שהקב"ה ידע והכיר יצר זה.
"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום"?!
עיון נוסף בסיבת השינוי מעלה שאלה נוספת.
הכתוב אומר- "וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר...לא אוסיף לקלל",וכי ריח הניחוח הוא זה שהשפיע על הקב"ה "ושיכנע" אותו שלא להביא מבול על הארץ?
אולי אם נתבונן אחרת על הפסוק נוכל להבחין בגישה אחרת.
הכתוב אומר שהדבר הראשון אותו עושה נח בצאתו מן התיבה-"ויבן נח מזבח לה'...
ויעל עולות במזבח".
עולה היא קורבן שכולו נשרף,לאדם אין כל הנאה ממנו.
האנושות המתחדשת עתה ביציאה מן התיבה, מרגישה צורך ראשוני להקריב,
להקריב כדי להתקרב.
נכון,"יצר לב האדם רע מנעוריו" אך זה חלק מאישיות האדם,
ואותו אדם שואף כל הזמן,רוצה להתקרב ע"י ההקרבה.
ולכן דוקא אחרי הרחת ריח הניחוח מהקרבן אותו הקריב האדם,
באה תגובתו של הקב"ה-"לא אוסיף לקלל..."
מה שהשתנה זו נקודת המוצא של האדם,למרות שהיצר היה תמיד.
כצאצאי דור המבול אנו יכלים לומר לעצמנו,אמנם יצר לב האדם לא פשוט,
יש בנו רצונות הלוקחים אותנו למקומות לא טובים.
אולם השאלה התמידית אותה צריך האדם לשאול את עצמו-לאיזה כיוון אני נע?
כל עוד רוצה האדם את קירבת אלוקים,רוצה באמת ולא רק כאמירה,
עושה מאמצים,מחפש ושואף-הרי שזה מה שעשה נח אחרי המבול,
הקריב קרבן-הביא לידי ביטוי את הרצון הבסיסי-להתקרב.
לקראת החורף המתקרב,ימי עמל בכל התחומים-
נקוה ונשאף שזה יהיה הכיוון של כולנו-להקריב מעצמנו,כן, לוותר על נוחיות
כזו או אחרת כדי להתקרב.
שבת שלום.
שלמה

שמי רחל גלק, פגשתי קבוצת תלמידות מהאולפנה יחד עם המחנך בן, בסמיכות ליום השואה תשע"א, בבית הסופר בת"א. השתתפנו ביום האזכרה השנתית לקדושי העיר פולטוסק בפולין. בן ובני משפחתו הדליקו את אחד מהנרות לזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה.
התרגשתי מאוד משירה אמיתית ומעומק הלב של השיר "אני מאמין" , שנוגן ע"י בן והושר ע"י התלמידות. השתתפותכם באזכרה הייתה המשך ישיר למסע לפולין שכלל ביקור בפולטוסק. בתום הערב, התקבצה קבוצת התלמידות סביב אבי, שהוא יליד העיר פולטוסק, דור שני לשרידי השואה, וביקשו לדעת ולשמוע בצמא את קורות המשפחה בעיר פולטוסק ובזמן השואה.כמו בן ומשפחתו, גם אבי הדליק נר לזכר ששת המיליונים.מאחר ואני זקוקה ומשתמשת בכסא גלגלים, אבי נדרש לשאת את כסא הגלגלים בידיו ואני ירדתי במדרגות. הבנות ראו זאת, ומיד הציעו את עזרתן. מעשה זה ריגש אותי מאוד. כיום יותר נדיר למצוא אנשים שיציעו את עזרתם.
בתחילת שנת תשע"ב, אאחל לכם, ש - ת הא שנה עתירה בהישגים והצלחות. בתחום האישי המשפחתי והלאומי.
שנה שבה יתגשמו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה.בברכת גמר חתימה טובה
רחל גלק

מכתב לעצמי -
האם חשבת פעם שאולי השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך אינה ´האם אני עושה´ כל מיני דברים,
אלא ´איך אני עושה´ אותם?
את האדם הקרוב לו ביותר עלי אדמות – את עצמו – האדם פשוט לא מספיק לפגוש.
להמון דברים יש לו זמן, אבל לעצמו – אפילו לא שניה. שבוי לגמרי במירוץ החיים,
ולא מספיק לשאול את השאלה הכי בסיסית - האם אני רץ בכלל לכיוון הנכון?!...

מאמר מקסים ששווה קריאה..

כבר כמעט שבועיים שלמים של אי ודאות,מתי?מתי ההשבעה?
ברקע נשמעת השירה הזועקת של השמינסטיות והפחד גובר..
והנה,הרגע לו כל כך חיכנו הגיע.
השעה 1:30 בלילה,משב רוח קריר,חושך מוחלט,רק אור הלבנה מאיר עלינו,
חבורת שמינסטיות לבושה בשחור,מעירות בבהלה את החמשושיות הרכות,הטריות שרק נחתו באולפנא.
בריצה זריזה יוצאים לכיוון האוטובוסים,מלחמת גואש,המולה,מורל שבוקע רקיעים.
כולנו כאחד,חמישית,שמינית-צבועות,הפוכות מכף רגל ועד ראש,
רוקדות במעגל גדול,והריקוד סוחף,כמעט ואי אפשר להפסיק,עייפות אבל שמחות.
זהו.חמישית-ברוכות הבאות לאולפנת אבן שמואל.
אוהבות עד בלי די,
שמיניתשע"ב.
(תודה ענקית-לרב שלמה,בן,דינה,מוניק,נגה,זאב,אורן,חן גרוס,מעיין,נעמה,אביה,אפרת,שרה,מיכל,עדנה,נזר,הכליה,
לשישית ולשביעית היקרות,
ולשאר העוסקים במלאכה.)

טבולים בתוך כל הטוב האינסופי הזה. זמן של חסדים אדירים, של חיבור.ולפני זה, כהכנה לזה –
ישנו זמן של בירור,
זמן של הכנה, זמן של בניה. כאמור – כדי להגיע לטוב, אני צריך קודם כל לברר איפה אני, להיות אמיתי עם עצמי.
יחסינו לאן?בדיוק בנקודה הזאת, בנקודה של הבירורים, אנחנו פוגשים את חודש אלול – ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי. דודי שם צופן לבורא. אומר הבעש"ט שבחודש אלול המלך בשדה.יוצא מארמונו לקראתנומזמין אותנו להתקרב אליו ולפתוח את ליבנו.
מרים במאמר מיוחד לתקופת אלול..
שווה קריאה,להמשך לחצי כאן.

שמינסטיותשע"ב יקרות מפז,
מי היה מאמין..הגיע הרגע,תומו של החופש.
תקופה מדהימה להתמלאות בכוחות מחודשים ועזוז גבורה..
מחר בל' אב,בשלישי בערב נפגשות כולנו(החלטה שכבתית שגובשה)
ברוב עם שמחה וצהלה בששון ושמחה,
באולפנא היקרה שאלייה כ"כ התגעגענו,
בשעה 19:00 הגעה ב20:00 התחלנו,אין איחורים.
שחרורים דרך מיכל ועדנה בלבד!
מיותר לציין שהנוכחות היא חובה..
העשייה מרובה,התחלה חדשה בסיעתא דישמיא אדירה ובהשתדלותנו..
לרגל המעמד נערוך ארוחת ערב חגיגית במיוחד;
נתראה ממשלהעביר לכל החברות..

אולפנת אבן שמואל,אין דברים כאלה.
תודה ענקית לרב שלמה,בן,דינה,זאב ואורן,יוסי,נגה ומוניק,צוות המחנכות,צוות מדריכות תשע"ב,
ושאר העוסקים במלאכת הקודש שעמלו לקראת הטיול גיבוש..
אין מילים.הלב מדבר בעד עצמו..
תודה רבה!!אוהבות ומעריכות בנות האולפנא..

בנות יקרות-
מצפים ומתרגשים לראותכן
בקרוב מאוד
מלאות כוחות ושמחה
לקראת השנה החדשה!
שימו לב,הורים וחמשושיות מרוגשות-
את השבת הקרובה נעשה כולנו בשמחה באולפנא.
כולל החמישית.
ולא כפי שפורסם קודם.
עימכם הסליחה...

ולצוות תשע"ב היקר-
הרבה הצלחה בתפקידכן החדש!

מכתב לכולנו ממארגני ומשתתפי מחנה הקיץ של "עת לאהוב":

" אולפנת אבן שמואל שלום!
בכל שנה, ב-8 השנים האחרונות, מתקיים בקיץ מחנה מדהים שנקרא 'עת לאהוב'.
המחנה מיועד לילדים הסובלים מנכויות קשות ביותר, ופיגור קשה עד עמוק. בעצם אין לילדים שלנו יכולת לבצע פעולות הכי בסיסיות לבד, והם סיעודיים לגמרי. יחד עם זאת, יכולת התגובה שלהם היא מינימלית, חלקם מגיבים בחיוך ובכי, וחלקם אפילו זה לא. אבל הם מרגישים הכל.
במחנה השנה השתתפו 24 ילדים מקסימים בגילאי 4 עד 15, במשך חמישה ימים.
יחד עם כל ילד יוצאת מתנדבת הצמודה אליו ומטפלת בו לאורך המחנה. מדהים לראות את המתנדבות מטפלות בילדים במסירות ובאהבה עצומה, ודואגות כל אחת לילד שלה, שיהיה לו הכי טוב שאפשר. מתנדבות נוספות הן צוות טכני, צוות רפואי ומדריכות 'מאווררות', המשקיעות גם הן בצדדים נוספים של המחנה על מנת שיתקיים כמו שצריך.
אנו עובדים על גיוס התרומות כבר מתקופת פסח, על מנת שנגיע לסכום תרומות שיאפשר לנו לקיים את המחנה.
ישנה תרומה עצומה ומשמעותית מאוד והיא - אולפנת אבן שמואל.
האולפנה מארחת אותנו בכל שנה מחדש ושותפה אתנו בקיום המחנה. בזכות תרומה אדירה זו של האולפנה אנו יכולים לאפשר למספר גדול יותר של ילדים לצאת למחנה, ולעזור לעוד ועוד משפחות.
אנחנו מודים מעומק הלב לרב שלמה, לעדנה המנהלת, לאסתי, ולכל צוות האולפנה השותף לנתינה החשובה.
וכמובן תודה מיוחדת לזאב ולנגה המדהימים. אבא ואמא של המחנה הזה, שדואגים שהכל יהיה בסדר, בכל שעה, שמקבלים כל פנייה שלנו בשמחה, ועושים הכל כדי שנרגיש בבית.
אנו מקווים שנמשיך במסורת הזו יחד עם האולפנה בשנים הבאות,
והמחנה ימשיך להתקיים בזכות כל אותם אנשים מיוחדים הנותנים כל אחד את החלק שלו, ובכך יוצרים יחד עשייה שלמה ומיוחדת כ"כ.
להתראות בשנה הבאה!
אוהבים, מעריכים ומודים מעומק הלב,
ילדי "עת לאהוב" ומשפחותיהם, הצוות והמתנדבות. "

6_3456

לתמונות נוספות לחצי ממש כאן

צוות יקר שלנו!
איזה כיף זה לראות ולדעת שהאולפנא משתתפת בכאלו דברים גדולים וחשובים כמו הקייטנה של "עת לאהוב".
דעו לכם שזה מלמד אותי, ואני בטוחה שבנות נוספות, את חשיבות הנתינה, וללא גבול. דבר שאתם מלמדים אותנו כל הזמן במשך השנים באולפנא (וגם שלאחריהן...). לתת למי שצריך, בלי לקבל דבר בתמורה. לעזור ולהיות שם, ולא בחפיף כדי לסמן וי, אלא עם חיוך ענק ומכל הנשמה, הכל עד הסוף, עד לדבר הקטן ביותר, שכ"כ משמח ועושה טוב על הלב.
תודה לכם שאתם מלמדים אותנו מהם חיים מלאי ערך ומשמעות, עם פנים לכלל ישראל.
תודה לכולכם ממש, ובמיוחד לנוגה וזאב.
אשרינו שיש לנו זכות ללמוד מכם!!!

עדי, אפרת, אביגל, אביה, רביד וורד, צוות תשע"ב המעולות!!!
אנחנו רוצות לאחל לכן הצלחה גדולה גדולה,
שמחות בכן כ"כ, וכייף לדעת שכשנבוא לבקר באולפנא אתן תהיו שם, יחד עם כל הצוות המדהים של האולפנא!!
אנחנו אוהבות אתכן, ומחזיקות אצבעות, מחזור כ"ט!!!!!!!!!!!!! :)

*** הפינה של מרים ***
"בנות אהובות. ושוב אני איתכן. דבר ראשון רציתי לתקן טעות: לבנת עוברת לבית חגי ולא לסוסיא כפי שכתבתי. אני עדיין תחת הרושם של מסיבת הפרדה שערכנו הצוות למדריכות וללבנת ואפרת ביום שלישי. (האולפנא הזאת לא יודעת לצאתלחופש כל צוות המדריכות המחנכות היועצות מנהלה אמהות בית ועוד התאספו ובאו). כל אחת מהמחנכות כתבה למדריכתה דברים מרגשים והן קיבלו סידורים מהאולפנא. תמיד קשה להיפרד..." להמשך לחצי כאן

שבת בוגרות!
רוצה לספר לנו גם איך הייתה לך השבת? תלחצי כאן, כנסי, כתבי ונפרסם...

"דילמה קשה שמלווה את כולנו לאורך השנים הינה- כיצד לכלכל את זמננו בין בנות האולפנא הלומדות לבין הבוגרות ההולכות מתווספות מידי שנה ב"ה. הרבה יותר קל להישאב לבנות הנמצאות באולפנא,הן נמצאות, שומעים אותן,את הקשיים וכו'.
בת שמסיימת נמצאת אי שם ובאופן טבעי נוצר ריחוק. מאידך-ברור שדוקא הבנות הנמצאות במקומות השונים, חשופות הרבה יותר לקשיי החיים וההתמודדויות השונות ואולי דוקא שם לצוות האולפנא יש מקום יותר חשוב ומשמעותי.
מתוך כך "נולדה" שבת הבוגרות האחרונה שכללה 6 שכבות אחרונות מלבד השכבה שסימה בתש"ע. קשה יהיה לסכם בכמה מילים את השבת. אולם קול צלול אחד עלה לאורך כל השבת. בנות דיברו בפירוש על רצון לקשר עם צוות האולפנא בשנים שאחרי שנות הלימודים. בנות שסיימו לפני 7 שנים אף הן אמרו חד משמעית,שיש רצון לקשר, לשמוע,להתלבט וכו'. אמנם זו אמירה מאד משמעותית ואף משמחת,אולם גם מתסכלת.
כיצד נעמוד באתגר עצום וחשוב זה?
עלה רעיון להמשיך את השבתות מהסוג הזה כל שנה למרות הנוכחות הלא גבוהה. רעיון נוסף-לקיים מפגשים שכבתיים בימי חמישי אחת ל-3 חודשים באופן קבוע. יצאנו מלאי שמחה מעצם העובדה ששבת זו יצאה לפועל,יצאנו עם מחשבות רבות להמשך ומלאי תפילה לבורא עולם שיתן בנו תבונה וכוח לפעול כראוי בנושא זה.
נשמח מאד מאד לקבל שמות של 3-4 בנות מכל שכבה המוכנות להיות שותפות במחשבה ובעשיה בנושא זה.
ברכות רבות על כולנו,כולנו ועל עם ישראל כולו. שלמה"

איך הייתה לשירה (מחזור כה') השבת?
"הייתה לי שבת נהדרת וממלאת. הרגשתי שזאת הייתה הזדמנות לעצור לרגע את קצב החיים המטורף בו אני נמצאת, ולהסתכל אחורה- מה היה עד עכשיו? וקדימה- מכאן לאן? בנוסף נהניתי מהמפגש עם החברות, באמצע השבת הבנתי כמה חסר לי הקשר איתם, כמה קשה למצוא כאלה חברויות ללא תנאים עם שפע אהבה וקבלה. המפגש עם הצוות גם כן היה ממלא הייתה לי הזדמנות להתייעץ ולשמוע לאותם אנשים שאני מעריכה ואוהבת ואני יודעת שלהם אכפת ממני. כשחזרתי לבית מהשבת פתאום התחלתי לבכות. אני לא לגמרי יודעת מאיזה סיבה אבל מה שבטוח שהשבת הזו עוררה בי משהו שהיה צריך להתעורר."

האתר הוקם ומתוחזק ע"י פרסומדיה נטגרופ בניית אתרים

מבקרים: 7872962