בס"ד טבת תשע"ב

שישיתש"ע(לשעבר) מהממות שלי!!!!
איזה כיף לראות את התמונות המקסימות שלכם מהטיול השנתי...
ופשוט להתגעגע מלא!
אוהבת כ"כ.כ"כ
צופיה פואה/שרקי

בשעה טובה ומוצלחת מנהלת הפנימייה שלנו ילדה בת! אבל לא סתם בת, בת שכל שאיפתה הוא ללמוד באולפנא, על כן נולדה היישר לאולפנתינו (כן, כן, היא נולדה בביתה של מור)!!
נאחל ליולדת ולביתה החלמה מהירה, ונעניק לה מלגת לימודים במתנה...
אוהבות ושמחות כ"כ בנות אולפנת אבן שמואל

מזל טוב לנעמה דור להולדת הבת!

אוהבות חמישיתשעב

מחזור כ"ט-שמיניתשע"א לנצח..
הנה זה קורה!!
המפגש הראשון שלנו..
בע"ה ביום שלישי,י"ז כסלו.
בבית הכנסת מימון ברחוב בן יון בקרית משה בשעה 16:30!!
אנא הפיצו!
שכולן יגיעו..
בשורות טובות ורק בשמחות:)

"המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה
ומשעבוד לגאולה"
כיום ביומו מתאספות כולנו כדרך קבע  ב13.30 'לשמירת הלשון',
יום שני הוא יום מיוחד,הרב שלמה מזכיר:"תפילה לשלום השבויים והנעדרים"
ופתאום הידיעה שתוך ימים ספורים,ממש בקרוב נזכה לראות את גלעד בחיקנו,במקום הטבעי שחסר לו במשך כחמש שנים..
רגשות מעורבים.שמחה עצומה,אושר,נחת,תפילות רבות שנענו,פחד מה יקרה בעקבות..
מבולבלת?שמחה?בעד?נגד?
זה המקום לשתף..

מכתב לעצמי -
האם חשבת פעם שאולי השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך אינה ´האם אני עושה´ כל מיני דברים,
אלא ´איך אני עושה´ אותם?
את האדם הקרוב לו ביותר עלי אדמות – את עצמו – האדם פשוט לא מספיק לפגוש.
להמון דברים יש לו זמן, אבל לעצמו – אפילו לא שניה. שבוי לגמרי במירוץ החיים,
ולא מספיק לשאול את השאלה הכי בסיסית - האם אני רץ בכלל לכיוון הנכון?!...

מאמר מקסים ששווה קריאה..

כבר כמעט שבועיים שלמים של אי ודאות,מתי?מתי ההשבעה?
ברקע נשמעת השירה הזועקת של השמינסטיות והפחד גובר..
והנה,הרגע לו כל כך חיכנו הגיע.
השעה 1:30 בלילה,משב רוח קריר,חושך מוחלט,רק אור הלבנה מאיר עלינו,
חבורת שמינסטיות לבושה בשחור,מעירות בבהלה את החמשושיות הרכות,הטריות שרק נחתו באולפנא.
בריצה זריזה יוצאים לכיוון האוטובוסים,מלחמת גואש,המולה,מורל שבוקע רקיעים.
כולנו כאחד,חמישית,שמינית-צבועות,הפוכות מכף רגל ועד ראש,
רוקדות במעגל גדול,והריקוד סוחף,כמעט ואי אפשר להפסיק,עייפות אבל שמחות.
זהו.חמישית-ברוכות הבאות לאולפנת אבן שמואל.
אוהבות עד בלי די,
שמיניתשע"ב.
(תודה ענקית-לרב שלמה,בן,דינה,מוניק,נגה,זאב,אורן,חן גרוס,מעיין,נעמה,אביה,אפרת,שרה,מיכל,עדנה,נזר,הכליה,
לשישית ולשביעית היקרות,
ולשאר העוסקים במלאכה.)

טבולים בתוך כל הטוב האינסופי הזה. זמן של חסדים אדירים, של חיבור.ולפני זה, כהכנה לזה –
ישנו זמן של בירור,
זמן של הכנה, זמן של בניה. כאמור – כדי להגיע לטוב, אני צריך קודם כל לברר איפה אני, להיות אמיתי עם עצמי.
יחסינו לאן?בדיוק בנקודה הזאת, בנקודה של הבירורים, אנחנו פוגשים את חודש אלול – ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי. דודי שם צופן לבורא.   אומר הבעש"ט שבחודש אלול המלך בשדה.יוצא מארמונו לקראתנומזמין אותנו להתקרב אליו ולפתוח את ליבנו.
מרים במאמר מיוחד לתקופת אלול..
שווה קריאה,להמשך לחצי כאן.

 שמינסטיותשע"ב יקרות מפז,
מי היה מאמין..הגיע הרגע,תומו של החופש.
תקופה מדהימה להתמלאות בכוחות מחודשים ועזוז גבורה..
מחר בל' אב,בשלישי בערב נפגשות כולנו(החלטה שכבתית שגובשה)
ברוב עם שמחה וצהלה בששון ושמחה,
באולפנא היקרה שאלייה כ"כ התגעגענו,
בשעה 19:00 הגעה ב20:00 התחלנו,אין איחורים.
שחרורים דרך מיכל ועדנה בלבד!
מיותר לציין שהנוכחות היא חובה..
העשייה מרובה,התחלה חדשה בסיעתא דישמיא אדירה ובהשתדלותנו..
לרגל המעמד נערוך ארוחת ערב חגיגית במיוחד;
נתראה ממשלהעביר לכל החברות..

אולפנת אבן שמואל,אין דברים כאלה.
תודה ענקית לרב שלמה,בן,דינה,זאב ואורן,יוסי,נגה ומוניק,צוות המחנכות,צוות מדריכות תשע"ב,
ושאר העוסקים במלאכת הקודש שעמלו לקראת הטיול גיבוש..
אין מילים.הלב מדבר בעד עצמו..
תודה רבה!!אוהבות ומעריכות בנות האולפנא..

 בנות יקרות-
מצפים ומתרגשים לראותכן
בקרוב מאוד
מלאות כוחות ושמחה
לקראת השנה החדשה!
שימו לב,הורים וחמשושיות מרוגשות-
את השבת הקרובה נעשה כולנו בשמחה באולפנא.
כולל החמישית.
ולא כפי שפורסם קודם.
עימכם הסליחה...

ולצוות תשע"ב היקר-
הרבה הצלחה בתפקידכן החדש!

מכתב לכולנו ממארגני ומשתתפי מחנה הקיץ של "עת לאהוב":

" אולפנת אבן שמואל שלום!
בכל שנה, ב-8 השנים האחרונות, מתקיים בקיץ מחנה מדהים שנקרא 'עת לאהוב'.
המחנה מיועד לילדים הסובלים מנכויות קשות ביותר, ופיגור קשה עד עמוק. בעצם אין לילדים שלנו יכולת לבצע פעולות הכי בסיסיות לבד, והם סיעודיים לגמרי. יחד עם זאת, יכולת התגובה שלהם היא מינימלית, חלקם מגיבים בחיוך ובכי, וחלקם אפילו זה לא. אבל הם מרגישים הכל.
במחנה השנה השתתפו 24 ילדים מקסימים בגילאי 4 עד 15, במשך חמישה ימים.
יחד עם כל ילד יוצאת מתנדבת הצמודה אליו ומטפלת בו לאורך המחנה. מדהים לראות את המתנדבות מטפלות בילדים במסירות ובאהבה עצומה, ודואגות כל אחת לילד שלה, שיהיה לו הכי טוב שאפשר. מתנדבות נוספות הן צוות טכני, צוות רפואי ומדריכות 'מאווררות', המשקיעות גם הן בצדדים נוספים של המחנה על מנת שיתקיים כמו שצריך.
אנו עובדים על גיוס התרומות כבר מתקופת פסח, על מנת שנגיע לסכום תרומות שיאפשר לנו לקיים את המחנה.
ישנה תרומה עצומה ומשמעותית מאוד והיא - אולפנת אבן שמואל.
האולפנה מארחת אותנו בכל שנה מחדש ושותפה אתנו בקיום המחנה. בזכות תרומה אדירה זו של האולפנה אנו יכולים לאפשר למספר גדול יותר של ילדים לצאת למחנה, ולעזור לעוד ועוד משפחות.
אנחנו מודים מעומק הלב לרב שלמה, לעדנה המנהלת, לאסתי, ולכל צוות האולפנה השותף לנתינה החשובה.
וכמובן תודה מיוחדת לזאב ולנגה המדהימים. אבא ואמא של המחנה הזה, שדואגים שהכל יהיה בסדר, בכל שעה, שמקבלים כל פנייה שלנו בשמחה, ועושים הכל כדי שנרגיש בבית.
אנו מקווים שנמשיך במסורת הזו יחד עם האולפנה בשנים הבאות,
והמחנה ימשיך להתקיים בזכות כל אותם אנשים מיוחדים הנותנים כל אחד את החלק שלו, ובכך יוצרים יחד עשייה שלמה ומיוחדת כ"כ.
להתראות בשנה הבאה!
אוהבים, מעריכים ומודים מעומק הלב,
ילדי "עת לאהוב" ומשפחותיהם, הצוות והמתנדבות. "

לתמונות נוספות לחצי ממש כאן

צוות יקר שלנו!
איזה כיף זה לראות ולדעת שהאולפנא משתתפת בכאלו דברים גדולים וחשובים כמו הקייטנה של "עת לאהוב".
דעו לכם שזה מלמד אותי, ואני בטוחה שבנות נוספות, את חשיבות הנתינה, וללא גבול. דבר שאתם מלמדים אותנו כל הזמן במשך השנים באולפנא (וגם שלאחריהן...). לתת למי שצריך, בלי לקבל דבר בתמורה. לעזור ולהיות שם, ולא בחפיף כדי לסמן וי, אלא עם חיוך ענק ומכל הנשמה, הכל עד הסוף, עד לדבר הקטן ביותר, שכ"כ משמח ועושה טוב על הלב.
תודה לכם שאתם מלמדים אותנו מהם חיים מלאי ערך ומשמעות, עם פנים לכלל ישראל.
תודה לכולכם ממש, ובמיוחד לנוגה וזאב.
אשרינו שיש לנו זכות ללמוד מכם!!!

עדי, אפרת, אביגל, אביה, רביד וורד, צוות תשע"ב המעולות!!!
אנחנו רוצות לאחל לכן הצלחה גדולה גדולה,
שמחות בכן כ"כ, וכייף לדעת שכשנבוא לבקר באולפנא אתן תהיו שם, יחד עם כל הצוות המדהים של האולפנא!!
אנחנו אוהבות אתכן, ומחזיקות אצבעות, מחזור כ"ט!!!!!!!!!!!!! :)

*** הפינה של מרים ***
"בנות אהובות. ושוב אני איתכן. דבר ראשון רציתי לתקן טעות: לבנת עוברת לבית חגי ולא לסוסיא כפי שכתבתי. אני עדיין תחת הרושם של מסיבת הפרדה שערכנו הצוות למדריכות וללבנת ואפרת ביום שלישי. (האולפנא הזאת לא יודעת לצאתלחופש כל צוות המדריכות המחנכות היועצות מנהלה אמהות בית ועוד התאספו ובאו). כל אחת מהמחנכות כתבה למדריכתה דברים מרגשים והן קיבלו סידורים מהאולפנא. תמיד קשה להיפרד..." להמשך לחצי כאן

שבת בוגרות!
רוצה לספר לנו גם איך הייתה לך השבת? תלחצי כאן, כנסי, כתבי ונפרסם...
 
"דילמה קשה שמלווה את כולנו לאורך השנים הינה- כיצד לכלכל את זמננו בין בנות האולפנא הלומדות לבין הבוגרות ההולכות  מתווספות מידי שנה ב"ה. הרבה יותר קל להישאב לבנות הנמצאות באולפנא,הן נמצאות, שומעים אותן,את הקשיים וכו'.
בת שמסיימת נמצאת אי שם ובאופן טבעי נוצר ריחוק. מאידך-ברור שדוקא הבנות הנמצאות במקומות השונים, חשופות הרבה יותר לקשיי החיים וההתמודדויות השונות ואולי דוקא שם לצוות האולפנא יש מקום יותר חשוב ומשמעותי.
מתוך כך "נולדה" שבת הבוגרות האחרונה שכללה 6 שכבות אחרונות מלבד השכבה שסימה בתש"ע. קשה יהיה לסכם בכמה מילים את השבת. אולם קול צלול אחד עלה לאורך כל השבת. בנות דיברו בפירוש על רצון לקשר עם צוות האולפנא בשנים שאחרי שנות הלימודים. בנות שסיימו לפני 7 שנים אף הן אמרו חד משמעית,שיש רצון לקשר, לשמוע,להתלבט וכו'. אמנם זו אמירה מאד משמעותית ואף משמחת,אולם גם מתסכלת.
כיצד נעמוד באתגר עצום וחשוב זה?
עלה רעיון להמשיך את השבתות מהסוג הזה כל שנה למרות הנוכחות הלא גבוהה. רעיון נוסף-לקיים מפגשים שכבתיים בימי חמישי אחת ל-3 חודשים באופן קבוע. יצאנו מלאי שמחה מעצם העובדה ששבת זו יצאה לפועל,יצאנו עם מחשבות רבות להמשך ומלאי תפילה לבורא עולם שיתן בנו תבונה וכוח לפעול כראוי בנושא זה.
נשמח מאד מאד לקבל שמות של 3-4 בנות מכל שכבה המוכנות להיות שותפות במחשבה ובעשיה בנושא זה.
ברכות רבות על כולנו,כולנו ועל עם ישראל כולו. שלמה"

איך הייתה לשירה (מחזור כה') השבת?
"הייתה לי שבת נהדרת וממלאת. הרגשתי שזאת הייתה הזדמנות לעצור לרגע את קצב החיים המטורף בו אני נמצאת, ולהסתכל אחורה- מה היה עד עכשיו? וקדימה- מכאן לאן? בנוסף נהניתי מהמפגש עם החברות, באמצע השבת הבנתי כמה חסר לי הקשר איתם, כמה קשה למצוא כאלה חברויות ללא תנאים עם שפע אהבה וקבלה.  המפגש עם הצוות גם כן היה ממלא הייתה לי הזדמנות להתייעץ ולשמוע לאותם אנשים שאני מעריכה ואוהבת ואני יודעת שלהם אכפת ממני. כשחזרתי לבית מהשבת פתאום התחלתי לבכות. אני לא לגמרי יודעת מאיזה סיבה אבל מה שבטוח שהשבת הזו עוררה בי משהו שהיה צריך להתעורר."